הדור הרביעי 4.0

ממשלה בישראל יכולה לקדם לכידות חברתית באחת משתי דרכים, או בשילוב ביניהן:

דרך אחת היא להכניס לקואליציה מגוון של מפלגות נישה. מפלגות אלו המייצגות מגזר או תחום צר, הן בדרך כלל הומוגניות - החברים בהן הם מאותו הכפר. ההנחה היא כי שילוב של כמה מהן בממשלה נותן ביטוי לקולות מגוונים, ומאפשר לציבור רחב יותר להשתייך ולקחת אחריות משותפת. אלא שבמציאות, כל אחת מהן מנסה לבצוע מהעוגה הכללית ככל הבא ליד.

דרך שנייה, היא להרכיב מה שמכונה ‘ממשלת אחדות’, הנשענת בעיקר על מפלגות שלטון. מפלגות שלטון מתחרות על ראשות הממשלה, והן מכילות בתוכן מגוון של תרבויות, דעות ועמדות. בבחירות הקודמות הכנסת נחצתה לשניים – 60 מנדטים למפלגות השלטון, ו-60 למפלגות הנישה. החלוקה בין המחנות, המגזרי והממלכתי, תשפיע על אופייה של הממשלה הבאה.

בסקרי השבוע החולף המפלגות הממלכתיות עומדות על 70. בעבר ככל שמועד הבחירות התקרב, המגמה היתה ‘לחזור הביתה’.  יש עוד הרבה זמן - הכל פתוח.

הבחירות ההולכות וקרבות מציבות דילמה בפני אזרחים רבים. הנה מדריך קצר שיכול לעזור למתלבטים:

אם יש לך העדפה למגזר מסוים (ערבי, חרדי, ציוני-דתי, פנסיונרי, עולי), או תחום מסוים (איכות הסביבה, התיישבות, וכד’), יש בפניך מגוון רחב של אפשרויות להביע את עמדתך.

אם ישראל כולה בראש מעיניך, ישנן שלוש מפלגות החותרות להוביל את הממשלה הבאה: ליכוד, קדימה ועבודה. עושה רושם שהן נבדלות בעיקר בתחום ההתמחות של העומדים בראשן – כלכלי, מדינית או בטחוני.

ניסיון העבר מלמד שממשלה יכולה לטפל ברצינות בנושא אחד בלבד. בדרך כלל הנושא בוחר בה, לעתים רחוקות היא מצליחה לבחור בו. מה הנושא שהכרחי שהממשלה הבאה תעמיד בראש סדר העדיפות? כלכלי, מדיני או בטחוני?

בניגוד לשיטת הבחירות בארצות-הברית, שם ‘המנצח לוקח הכל’ וממנה את כל חברי ממשלתו, בישראל מרכיבים קואליציה. משום שראשי הסיעות ממונים למשרדים החשובים, אין חשיבות רבה לנבחרת שהן מציגות.

אם הסקרים המתפרסמים כעת יתממשו, שתי המפלגות המובילות תוכלנה להרכיב קואליציה ללא כל שותף נוסף. מפלגות מגזריות או נושאיות לא תוכלנה לשמש לשון מאזניים ולקדם את עניינן.